מה זה פרטיות כברירת מחדל?
Privacy by Default
עיקרון שלפיו ההגדרה הראשונית של מוצר היא זו שמגנה על הפרטיות באופן הרחב ביותר.
הסבר
עיקרון משלים לפרטיות בעיצוב, ומעשי מאוד מסיבה אחת: רוב המשתמשים לא משנים הגדרות. לכן הערך של "אפשרות בחירה" תלוי כמעט לחלוטין בשאלה מה מוגדר מראש.
דוגמה: אפליקציה שבה שיתוף המיקום מופעל כברירת מחדל וניתן לכבות אותו בהגדרות, לעומת אפליקציה שבה הוא כבוי וניתן להפעיל. שתיהן "מאפשרות בחירה" ושתיהן שקופות לגמרי. בפועל, בראשונה כמעט כולם משתפים מיקום ובשנייה כמעט אף אחד, כי שתיהן מסתמכות על מה שאנשים באמת עושים, שהוא לא לגעת.
דוגמה שנייה, מהעולם הארגוני: מערכת חדשה שמותקנת עם הרשאות רחבות כברירת מחדל, כי כך קל יותר להטמיע. אף אחד לא מצמצם אחר כך, כי אין מי שיוזם את זה. ההגדרה הראשונית הפכה להגדרה הקבועה.
ההשלכה על תבניות אפלות: הגדרה מראש היא הצורה החזקה ביותר של הכוונה, וגם השקטה ביותר. אין צורך בעיצוב מטעה, די בכך שהאפשרות הפוגענית יותר היא זו שכבר מסומנת.
היישום הפרקטי: בכל השקה של מוצר או הטמעה של מערכת, לשאול מה מוגדר מראש. לא מה אפשר להגדיר, מה מוגדר. ההבדל בין השניים הוא ההבדל בין מה שקורה לרוב המשתמשים למה שקורה למי שמחפש.
מה ההבדל ממונחים קרובים
פרטיות בעיצוב
עוסקת בתכנון המוצר. ברירת המחדל עוסקת בהגדרה הראשונית, ואפשר לתכנן מוצר מעולה ולהשיק אותו עם הגדרות פתוחות.
תבניות אפלות
הכוונה אקטיבית של הבחירה. ברירת מחדל פוגענית משיגה את אותה תוצאה בלי לעצב דבר.
איפה זה פוגש ארגונים בפועל
מערכת שהוטמעה עם הרשאות רחבות "לצורך ההקמה" נשארת כך, כי אין מי שיוזם את הצמצום. זה הפער השכיח ביותר בהטמעות, וגם הזול ביותר לתקן.
מונחים קשורים
המונח הוא חלק ממילון מושגי הפרטיות. ההסבר הוא מידע כללי ואינו מהווה ייעוץ משפטי.