מה זה פרטיות בעיצוב?
Privacy by Design
גישה שמשלבת שיקולי פרטיות בשלב התכנון של מוצר או תהליך, ולא לאחריו.
הסבר
הנימוק אינו עקרוני אלא כלכלי, וזה מה שהופך את הגישה לשווה: תיקון בדיעבד יקר פי כמה, ולעיתים בלתי אפשרי. מידע שנאסף ללא בסיס מתאים הוא עובדה שקרתה, אפשר לעצור אותה מכאן והלאה, לא למחוק.
דוגמה שמראה את הפער בעלות: צוות פיתוח בונה מודול הרשמה. בשלב התכנון, שאלה אחת ("אילו שדות אנחנו באמת צריכים") מצמצמת את הטופס משנים עשר שדות לחמישה. עלות: חמש דקות בפגישה.
אותה החלטה אחרי ההשקה דורשת שינוי במסד הנתונים, מיגרציה של רשומות קיימות, החלטה מה עושים עם המידע שכבר נאסף, עדכון המדיניות, ועדכון כל התיעוד. עלות: פרויקט של שבועות.
דוגמה שנייה, שבה התיקון בלתי אפשרי: מוצר שאסף במשך שנה מידע שלא היה צריך לאסוף, מאלפי משתמשים. אפשר להפסיק לאסוף, אפשר למחוק, ואי אפשר לבטל את העובדה שהמידע היה בידי הארגון.
מה שהופך את הגישה ליישומית ולא לסלוגן: שער בקרה אחד בתהליך הפיתוח, עם שאלה אחת. לא ועדה ולא נוהל, שאלה שנשאלת לפני שכותבים קוד: איזה מידע אישי המודול הזה יאסוף, ולשם מה כל שדה.
מה ההבדל ממונחים קרובים
פרטיות כברירת מחדל
עיקרון משלים: ההגדרה הראשונית היא זו שמגנה. פרטיות בעיצוב עוסקת בתכנון; ברירת המחדל עוסקת במה שמוגדר מראש.
תסקיר השפעה על הפרטיות
התהליך המסודר לבדיקה לפני השקה. פרטיות בעיצוב היא הגישה; התסקיר הוא אחד הכלים שלה.
איפה זה פוגש ארגונים בפועל
הגישה נשמעת כמו סלוגן ולכן נדחית. הדרך היחידה שהיא עובדת בפועל היא כשער בקרה מוגדר בתהליך, כי בלי שער, השאלה לא נשאלת ואף אחד לא אשם.
המונח הוא חלק ממילון מושגי הפרטיות. ההסבר הוא מידע כללי ואינו מהווה ייעוץ משפטי.