מה זה הרשאה מינימלית?
Least Privilege
עיקרון שלפיו כל גורם מקבל את ההרשאה המצומצמת שנדרשת לתפקידו.
הסבר
היישום המעשי אינו "פחות הרשאות" אלא הרשאות שמתאימות לתפקיד. וזו הבחנה שמשנה, כי היא מסירה את ההתנגדות: העיקרון אינו מגביל עבודה, הוא מגביל נזק.
הדוגמה שממחישה את זה: נציג שמטפל בפנייה אחת בכל פעם אינו צריך יכולת לייצא את כל בסיס הלקוחות לקובץ. הוא צריך לראות את הרשומה של מי שמתקשר. הפער בין השניים אינו פער בנוחות, הוא ההבדל בין אירוע שנוגע ללקוח אחד לאירוע שנוגע לכל בסיס הלקוחות.
דוגמה שנייה: מוקד שירות שבו לכל נציג יש הרשאת צפייה בכל הלקוחות ויכולת ייצוא ל-Excel. אף נציג לא צריך את זה כדי לעבוד. אבל אם חשבון אחד נפרץ בפישינג, הפורץ מקבל את כל הבסיס, ולא רשומה אחת.
ההבחנה שמצמצמת סיכון בעלות אפסית: הפרדה בין סוגי פעולות. צפייה, עריכה, ייצוא ומחיקה הן ארבע פעולות שונות שלא צריכות אותה הרשאה. במרבית המערכות ההפרדה הזו קיימת בהגדרות ואף אחד לא השתמש בה, כי ברירת המחדל היא הרשאה מלאה.
היישום שעובד: לעבור על התפקידים בארגון ולשאול לכל אחד מה הוא צריך לעשות בפועל, ולא מה נוח לתת לו. זו עבודה של ימים שמצמצמת את היקף כל אירוע עתידי.
מה ההבדל ממונחים קרובים
בקרת הרשאות
המנגנון. ההרשאה המינימלית היא העיקרון שקובע מה ההיקף הנכון, ובלעדיו הבקרה מנהלת הרשאות רחבות מדי בצורה מסודרת.
אמון אפס
גישה שמיישמת את העיקרון גם אחרי ההתחברות, בכל בקשה, ולא רק בהגדרת ההרשאה.
איפה זה פוגש ארגונים בפועל
יכולת ייצוא שניתנה "כי זה נוח" הופכת כל חשבון שנפרץ מאירוע ברשומה אחת לאירוע בכל בסיס הלקוחות. וזו הגדרה שקיימת במערכת ולא הופעלה.
מונחים קשורים
המונח הוא חלק ממילון מושגי הפרטיות. ההסבר הוא מידע כללי ואינו מהווה ייעוץ משפטי.