מה זה אמון אפס?
Zero Trust
גישת אבטחה שאינה מניחה אמון על בסיס מיקום ברשת, ומאמתת כל בקשה.
הסבר
החלופה למודל הישן של "חומה וחפיר", שבו מי שנמצא בתוך הרשת הארגונית נחשב אמין. הגישה נולדה מתובנה פשוטה: רשת פנימית אינה סביבה מוגנת.
מי נמצא "בפנים" בפועל: עובד שנפרץ לו החשבון בפישינג, קבלן שמתחבר מהבית, מכשיר אישי נגוע, ספק שקיבל גישת VPN לצורך הטמעה לפני שנתיים. כולם בפנים, וכולם עוברים את החומה.
דוגמה: בארגון שמבוסס על המודל הישן, מי שמתחבר ל-VPN מקבל גישה רחבה למערכות. אם חשבון עובד אחד נפרץ, הפורץ נמצא בפנים ורואה הרבה, כי המערכת מניחה שמי שעבר את שער הכניסה מורשה.
בגישת אמון אפס, כל בקשה נבדקת לגופה: מי מבקש, למה, מאיזה מכשיר, האם המכשיר עומד בדרישות, והאם הבקשה חריגה ביחס להתנהגות הרגילה. גם אחרי ההתחברות.
הזיקה לפרטיות, וזו הנקודה שמצדיקה את המונח במילון הזה: הגישה מיישמת בפועל את עיקרון ההרשאה המינימלית. היא אינה מצמצמת את הסיכוי שאירוע יתרחש, היא מצמצמת את היקפו כשהוא מתרחש. וזה בדיוק מה שמשנה בין אירוע ברשומה אחת לאירוע בכל בסיס הלקוחות.
מה שכדאי לדעת: זו גישה ולא מוצר. ארגון קטן יכול ליישם חלקים ממנה, אימות דו-שלבי, הרשאות לפי תפקיד, בדיקת מכשיר, בלי פרויקט תשתית.
מה ההבדל ממונחים קרובים
הרשאה מינימלית
העיקרון. אמון אפס הוא גישה ארכיטקטונית שמיישמת אותו בכל בקשה ולא רק בהגדרה.
מבדק חדירה
בודק אם אפשר להיכנס. אמון אפס מניח שמישהו כבר נכנס, ומצמצם את מה שהוא יכול לעשות.
איפה זה פוגש ארגונים בפועל
המודל הישן מניח שהרשת הפנימית מוגנת, וזו הנחה שלא מחזיקה. חשבון אחד שנפרץ בפישינג חושף את מה שאותו חשבון יכול לראות, ובמודל הישן זה לרוב הרבה.
המונח הוא חלק ממילון מושגי הפרטיות. ההסבר הוא מידע כללי ואינו מהווה ייעוץ משפטי.