דילוג לתוכן הראשי
מילון מושגים

מה זה בעל שליטה במאגר?

Data Controller

מי שקובע, לבדו או יחד עם אחר, את מטרות עיבוד המידע שבמאגר.

הסבר

המונח החליף ניסוח קודם בתיקון 13, והוא ממקד את האחריות בגורם שמקבל את ההחלטות, לא בגורם שמפעיל את המערכת. זו ההשלכה המעשית החשובה ביותר של התיקון בהקשר של שרשרת האספקה.

המבחן אינו מי מחזיק את השרת ואינו מי כתב את הקוד. המבחן הוא מי החליט למה המידע נאסף ולאילו מטרות הוא מעובד. הגורם הזה נושא באחריות, גם כשבפועל מישהו אחר מבצע את העבודה כולה.

דוגמה: חברת ביטוח מעבירה את מוקד השירות שלה לחברת מוקדים חיצונית. המוקד מקליט את השיחות, מנהל את הרשומות, מעסיק את הנציגים ומחזיק את המערכת. חברת הביטוח אינה נוגעת בדבר. ובכל זאת היא בעלת השליטה, כי היא זו שקבעה שהשיחות יוקלטו, לאיזו מטרה, ומה נעשה בהן. אם המוקד ידליף מידע, חברת הביטוח אינה יוצאת מהתמונה: היא יכולה לתבוע את המוקד לפי ההסכם, אבל האחריות כלפי הלקוחות וכלפי הרגולטור נשארת אצלה.

דוגמה שנייה, פחות אינטואיטיבית: שני ארגונים שמחליטים יחד על מטרת עיבוד, למשל שיתוף פעולה שיווקי שבו שניהם קובעים איך המידע ישמש, עשויים להיות בעלי שליטה במשותף. במצב כזה החלוקה ביניהם צריכה להיות מוסדרת מראש, ולא מתגלה כשמגיעה פנייה ואף אחד לא יודע מי אמור לענות.

המסקנה המעשית: סעיף שיפוי בהסכם הוא כלי להתחשבנות בדיעבד בין הצדדים. הוא אינו מגן מפני חשיפה, ואינו מעביר אחריות כלפי מי שאינו צד להסכם.

מה ההבדל ממונחים קרובים

  • מחזיק

    מי שמעבד מידע עבור אחר לפי הנחיותיו. יש לו חובות משלו (במיוחד אחרי שהגדרת העיבוד הורחבה) אבל הוא אינו זה שקובע את המטרות.

  • ספק משנה

    גורם שמקבל מידע מהמחזיק ולא מבעל השליטה. השכבה שבה מרבית הבדיקות נעצרות ובה מרבית החשיפה.

איפה זה פוגש ארגונים בפועל

"הספק אחראי, זה כתוב בהסכם" היא אחת הטענות השכיחות ביותר, והיא אינה עומדת. בבדיקה, השאלה תהיה מי קבע את מטרת העיבוד, והתשובה תהיה הארגון, לא הספק.

המונח הוא חלק ממילון מושגי הפרטיות. ההסבר הוא מידע כללי ואינו מהווה ייעוץ משפטי.

עוגיות והעדפות שלך

האתר עשוי לעשות שימוש בעוגיות ובטכנולוגיות דומות. עוגיות החיוניות לתפעול ולאבטחה פועלות תמיד. עוגיות למדידה, לפילוח ולפרסום לא יופעלו אלא אם תאשר אותן. תוכל לשנות את בחירתך בכל עת. מדיניות הפרטיות