מה זה מחזיק?
Data Holder / Processor
גורם שמחזיק מידע אישי עבור אחר ומעבד אותו לפי הנחיותיו.
הסבר
ספק ענן, מוקד שירות, בית תוכנה, שירות גיבוי, מערכת דיוור או חברת גבייה. החוק אומר זאת במפורש בהקשר האבטחה: בעל השליטה במאגר והמחזיק בו, כל אחד מהם אחראי לאבטחת המידע שבמאגר. כלומר האחריות אינה עוברת מצד לצד, וההסכם ביניהם קובע את חלוקת התפקידים לביצוע בפועל ולא את שאלת האחריות עצמה. תיקון 13 הרחיב את הגדרת העיבוד כך שגם אחסון ועיון הם עיבוד, וחידד את חובות המחזיק, כך שגם מי שרק מאחסן או מעיין עוסק בעיבוד ויש לו חובות משלו.
ההשלכה כפולה, ולכן חשוב לדעת באיזה צד אתם נמצאים בכל התקשרות.
כשאתם הלקוח: צריך להסדיר את המחזיק בכתב ולפקח על הקיום. אין די בהסכם שירות מסחרי, ואין די בחתימה בלי בדיקה חוזרת.
כשאתם המחזיק (וזה החלק שמפתיע ספקי טכנולוגיה ישראליים) אתם עצמכם בתחולה. גם אם השירות שלכם טכני לחלוטין, גם אם אתם לא מסתכלים על המידע, וגם אם אתם לא יודעים מה יש בו.
דוגמה: חברת סטארט-אפ שמספקת מערכת ניהול לעשרים לקוחות. היא אינה נוגעת במידע שלהם, אינה עושה בו שימוש, ואינה יודעת מה יש בו. ייתכן שהיא רואה בעצמה ספקית תשתית בלבד. אבל לפי ההגדרה המורחבת, אחסון בלבד הוא עיבוד, והחברה היא גורם בשרשרת של עשרים ארגונים, עם חובות אבטחה, תיעוד גישה, והסדרה מול ספקי המשנה שלה.
הזווית העסקית: ספק שיודע להציג הסדרה מסודרת נמצא ביתרון תחרותי, כי לקוחות עסקיים שואלים. ספק שאין לו תשובה מאבד עסקאות, לא על אי-עמידה אלא על אי-יכולת לענות.
מה ההבדל ממונחים קרובים
בעל שליטה במאגר
מי שקובע את מטרות העיבוד. המחזיק מבצע לפי הנחיות, ולכן אינו נושא באחריות לקביעת המטרה, אבל כן בחובות שחלות עליו כמעבד.
ספק משנה
מי שהמחזיק בחר, לרוב בלי לשאול את הלקוח. השכבה שמתחת, ובה מרבית מה שלא נבדק.
איפה זה פוגש ארגונים בפועל
ספק שסבור שהוא מחוץ לתחולה כי "אנחנו רק מאחסנים" מתעלם מההגדרה המורחבת של עיבוד. בבדיקה, ההרחבה בהגדרת העיבוד היא הדבר הראשון שיוצג נגדו.
המונח הוא חלק ממילון מושגי הפרטיות. ההסבר הוא מידע כללי ואינו מהווה ייעוץ משפטי.