מה זה זכות להתנגד?
Right to Object
זכותו של אדם לדרוש הפסקת עיבוד מידע עליו למטרות מסוימות.
הסבר
מונח מהאסדרה האירופית, שהמקבילה המעשית המוכרת בישראל היא הזכות לדרוש הסרה מדיוור. ההבחנה החשובה, וזו שנופלת: ההתנגדות אינה אחידה בכל הקשר.
בהקשר שיווקי ההתנגדות מוחלטת ואינה דורשת נימוק. כשאדם אומר די, זה נגמר, ואין שיקול דעת ואין איזון.
בהקשרים אחרים היא מחייבת איזון בין ההתנגדות לבין האינטרס של הארגון, ולכן היא אינה אוטומטית.
דוגמה לראשון: אדם פונה לחברה ומבקש שיפסיקו לפנות אליו בהצעות. הבקשה אינה דורשת הסבר, אינה נתונה לשיקול דעת, ואין מה לשקול מולה.
דוגמה לשני: אותו אדם מבקש שהחברה תפסיק לעבד את פרטיו במערכת החיוב בזמן שיש לו חוב פתוח. זו בקשה מסוג אחר לגמרי, יש לחברה אינטרס ממשי, יש חובות שבדין, וההתנגדות אינה מכריעה לבדה.
הכשל התפעולי השכיח, והוא זהה לזה של מנגנון ההסרה: הפסקה שמיושמת במערכת אחת בלבד. אדם שהוסר מהניוזלטר וממשיך לקבל SMS שיווקי רואה בזה התעלמות, לא תקלה טכנית, ובצדק, כי מבחינתו מדובר בארגון אחד.
מונח אירופי במקורו, עם היגיון שרלוונטי לכל מערכת דיוור.
מה ההבדל ממונחים קרובים
מנגנון הסרה
היישום המעשי בהקשר שיווקי. ההתנגדות היא הזכות; המנגנון הוא הכלי שדרכו היא מופעלת.
זכות למחיקה
רחבה בהרבה: הסרת המידע עצמו ולא רק הפסקת שימוש למטרה מסוימת.
איפה זה פוגש ארגונים בפועל
ארגון שמטפל בכל התנגדות באותה צורה: או שדוחה הכל בנימוק אינטרס, או שמאשר הכל אוטומטית, טועה בשני הכיוונים. בהקשר שיווקי אין מה לשקול; בהקשרים אחרים כן.
להרחבה
מונחים קשורים
המונח הוא חלק ממילון מושגי הפרטיות. ההסבר הוא מידע כללי ואינו מהווה ייעוץ משפטי.