מה זה עקרון הצמידות למטרה?
Purpose Limitation
מידע שנאסף למטרה מסוימת לא ישמש למטרה שאינה מתיישבת איתה.
הסבר
אחד מעקרונות היסוד בדיני הגנת המידע, ובפועל העיקרון שממנו נגזרות מרבית ההפרות. ההבנה השגויה השכיחה: שהוא אוסר כל שימוש נוסף. הוא לא, הוא דורש שהשימוש הנוסף יתיישב עם המטרה המקורית, לפי הציפייה הסבירה של האדם בזמן שנתן את המידע.
ההבחנה הזו היא מה שמאפשר לארגון לפעול בכלל. לא כל שימוש חדש חוסם, אבל כל שימוש חדש דורש את השאלה.
דוגמה: חברת כרטיסי אשראי מעבדת נתוני עסקאות לצורך סליקה. שימוש באותם נתונים לזיהוי הונאה מתיישב עם המטרה, הוא מגן על אותו לקוח ועל אותה עסקה, והלקוח היה מצפה לזה. שימוש באותם נתונים כדי למכור לצד שלישי פילוח של הרגלי הצרכנות אינו מתיישב, גם אם נעשה בצורה מצרפית ואפילו אם אין בו זיהוי ישיר.
דוגמה שנייה, מהתחום התפעולי: ארגון אוסף כתובות מייל לצורך שליחת חשבוניות. שימוש באותן כתובות כדי להודיע על תקלה בשירות מתיישב, זה חלק מאותו קשר. שימוש בהן כדי לשלוח מבצע על שירות אחר אינו מתיישב.
המבחן שעובד בפועל, בלי ידע משפטי: אם היינו אומרים לאדם בזמן האיסוף מה אנחנו עומדים לעשות, האם הוא היה מופתע? הפתעה היא הסימן שהמטרה שונה.
מה ההבדל ממונחים קרובים
מטרת המאגר
הנתון. הצמידות היא הכלל שנגזר ממנו, ולכן ארגון בלי מטרה מנוסחת אינו יכול ליישם את הכלל בכלל.
שינוי מטרה
ההפרה של העיקרון. מתרחשת בהדרגה, ולכן היא הכשל שהכי קשה לזהות מבפנים.
איפה זה פוגש ארגונים בפועל
העיקרון גמיש, ולכן ארגונים נוטים לפרש אותו לטובתם. הבחינה היא לפי ציפיית האדם ולא לפי סבירות עסקית, וזה מבחן חיצוני שהארגון אינו קובע.
מונחים קשורים
המונח הוא חלק ממילון מושגי הפרטיות. ההסבר הוא מידע כללי ואינו מהווה ייעוץ משפטי.