מה זה הסכמה מדעת?
Informed Consent
הסכמה שניתנה אחרי שהאדם הבין למה בדיוק הוא מסכים.
הסבר
ההבחנה מהסכמה סתם היא בשאלה מה האדם ידע ברגע הסימון. הסכמה שניתנה על בסיס מצג חלקי או מבלבל אינה מדעת, וכשהיא לא מדעת, קשה להסתמך עליה בדיוק ברגע שבו הארגון זקוק לה.
שלושה דברים שאדם צריך לדעת כדי שההסכמה תהיה מדעת: מה נאסף, לשם מה, ולמי זה מועבר. שלושתם קצרים בהרבה ממה שמסמכי פרטיות מכילים בדרך כלל.
דוגמה: אתר מציג ליד תיבת הסימון את הנוסח "אני מסכים לתנאי השימוש ולמדיניות הפרטיות", עם קישורים לשני מסמכים בני שבעה עמודים כל אחד. אדם סימן. הוא לא ידע שהפרטים שלו מועברים לשלושה שותפים עסקיים, כי זה מופיע בסעיף אחת עשרה במסמך השני.
לעומת זאת: אותו אתר עם הנוסח "הפרטים ישמשו למענה לפנייה שלכם. איננו מעבירים אותם לגורמים אחרים ואיננו שולחים דיוור שיווקי." שני משפטים, והאדם יודע בדיוק מה קורה. וזה גם נוסח שקל לקיים, כי הוא ספציפי.
המבחן הפרקטי: אם ההסבר נוסח כך שאתם מקווים שלא יקראו אותו, ההסכמה שתתקבל ממנו חלשה. וזה לא רק סיכון משפטי: אדם שגילה בדיעבד למה הסכים הוא אדם שמתלונן.
הנקודה התפעולית: הסכמה מדעת דורשת שהנוסח שהוצג יישמר. טופס שעודכן פעמיים מאז, וקוד שרושם רק "מסכים: כן", אינם ראיה למה האדם ידע.
מה ההבדל ממונחים קרובים
הסכמה
המונח הרחב. "מדעת" מוסיף את הדרישה שהאדם הבין, וזו הדרישה שנופלת בפועל, לא עצם הסימון.
תבניות אפלות
עיצוב שמכוון את הבחירה. הסכמה שהתקבלה מממשק מכוון אינה מדעת גם אם פורמלית ניתנה.
איפה זה פוגש ארגונים בפועל
כריכה של כמה נושאים בתיבת סימון אחת היא הסימן המובהק ביותר להסכמה שאינה מדעת. בבדיקה זה נראה מיד, ואין דרך להסביר את זה בדיעבד.
המונח הוא חלק ממילון מושגי הפרטיות. ההסבר הוא מידע כללי ואינו מהווה ייעוץ משפטי.